האטימולוגיה של מנזר סנט גרסימוס
סנט גרסימוס הוא אחד המנזרים העתיקים בעולם. האתר ידוע יותר כדיר חג’לה, שם ערבי שנגזר מ’בית חוגלה’ (חוגלה הוא שמה העברי של השליו- ציפור אלקטוריס). השם העברי הוזכר לראשונה בכתובים העבריים (יהושע 15:5) ברשימת עיירות הגבול שהיו ירושת שבט יהודה.
מוניסטיות מדבר יהודה
חשוב לציין כי התנועה המוקדמת למוניסטיות של הנזירים נולדה כאן במדבר יהודה, במהלך המאה ה-3 וה-4 בעידן הנוכחי. עד הקמת מנזר זה, המנזרים המוקדמים היו ‘קונוויום’, בהם הנזירים חלקו במעון מרכזי, או ‘לורה’, שפירושו שביל- בהם כל נזיר היה גר במערה נפרדת וכולם נפגשו פעם בשבוע לתפילה ולחגוג את סעודת ישו. מנזר זה נוסד על ידי סנט גרסימוס, נזיר כריזמטי, מייסד ושליט המנזרים לצד נהר הירדן ב-455 לספירת הנוצרים. מנזר חדשני זה היווה בית ספר לנזירים כדשים, שהיו באים לכאן על מנת להתרגל לחיי הנזירים. הנזירים החדשים גרו במתקן משותף בעוד שלוותיקים היו חדרים משלהם, כולם תחת מגבלות קפדניות.
המשמעת הנזירית
ה’רגולה’ (משמעת נזירית) כללה 5 ימים של שקט מוחלט בבידוד בחדר ודיאטה מחמירה של תמרים, לחם ומים, ללא שימוש בפנס או באמצעי חימום. רק בסופי שבוע יכלו הנזירים ליהנות מארוחה מבושלת וממעט יין. המפגשים בסופי השבוע כללו תפילות ורסיטל משותף מתהילים. הנזירים לא יכלו להחזיק ברכוש וצופו לשלוט באופן מלא בפיתויי הגוף. במהלך שהותם המבודדת בתאים, הנזירים היו מעסיקים את עצמם בשזירת חבלים וסלים מעלי דקל או בהעתקת כתבים קדושים.
בניית מנזר סנט גרסימוס
המנזר עצמו נבנה כמבצר עם חצר פנימית. מיקומו במרכז המישור לא סיפק כל הגנה טבעית.
במרכז ה’רליקווריום’ (חדר השרידים המקודשים)- ניתן לראות ארון זכוכית עם עצמות וגולגולות של נזירים נבחרים- תזכורת לכך שהחיים הם זמניים וכי לפי הכנסייה, החיים שלאחר המוות חשובים יותר מאלו. כל נזיר שנפטר נקבר במערה סמוכה. לאחר שנה אחת, כשהבשר נרקב, העצמות מועברות לחדר זה.
הבזיליקה העליונה היא כנסייה אורתודוכסית יוונית אופיינית עם איקונסטזיס (שורה קדמית של סמלים באפסיס מזרחי) המפריד בין הקבר למזבח.
בשל סמיכותו לציר השבר הגיאולוגי, שהוא הבקעה הגדולה, המבנה סבל מנזקי רעידת אדמה ב-2004. במהלך השיפוץ נחשפה רצפת מוזאיקה מרגישה. הסמלים במוזאיקה מתארים סיפורים תנכיים בסיסיים החל מבריאת העולם.
סנט גרסימוס
הקפלה התחתונה מעוטרת בתמונה גדולה של סנט גרסימוס עם אריה, גמל וחמור. הם מחוברים באופן קבוע בתיאור הסמלי של הקדוש. לפי האגדה, כשסנט גרסימוס הלך יום אחד לנהר, הוא ראה אריה במצוקה בשל קוץ שנתקע בכפו. כל האחרים ברחו, אך הקדוש התקרב באומץ ושלף את הקוץ. בתמורה, האריה הפך לחבר נאמן ולמד להסתדר עם שאר החיות שליוו את הקדוש. יום אחד, בזמן שהקדוש היה רחוק ועם מחסור במזון, האריה טרף את החמור. כשסנט גרסימוס חזר, הוא רתח על אי הציות של האריה והעניש אותו- להיות עבד ולהחליף את החמור. כשהקדוש נפטר, האריה המסור מת על קברו.
השיפוצים במקום, שנמשכו ב-20 השנים האחרונות, הפכו אותו לאתר נעים למבקרים.
