עין גדי
האתר ההיסטורי מהווה עדות עתיקה לתרבות העשירה של האנושות. מוקף במדבר הפראי של חופי ים המלח, ניתן לאתר מהכביש תחת אוהל חום וגדול במרכזו של מטע תמרים. הקשר בין השניים אינו מקרי. בתנ”ך, אחד האזכורים לעין גדי היה ‘חצצן תמר’ (דברי הימים ב’, 20:2) תמר פירושו הן פרי התמר והן עץ תמר. לא רק שהאוהל מגן על המוזאיקה היקרה מהקרינה החזקה של השמש, הוא גם מגן על המבקרים מפני החום.
במשך מאות שנים הצמחייה המקומית הייחודית סיפקה את חומרי הגלם לתעשייה מקומית נדירה ויקרת הערך. מסיבי פתילת המדבר הגדולה (תפוח סדום) המקומיים טוו חוטים עדינים אותם הם שזרו לבדים מפוארים והכינו פתילות לנרות. מהאפרסמון הם הכינו את הבושם היקר השווה את משקלו בזהב.
בית הכנסת
בית הכנסת התגלה באמצע שנות ה-60 על ידי חקלאים מקיבוץ עין גדי בעת שחרשו את השדות. החפירות החלו בתחילת שנות ה-70 וחשפו את רצפת המוזאיקה הגדולה והיפהפייה מסוף העידן הרומי והביזנטי.
בית הכנסת שימש את המתפללים בין המאות ה-3-6 לספירה, במהלכן התרחשו מספר שינויים ושיפורים.
מתוך כבוד למסורת היהודית הנמנעת מתיאור פיגורטיבי, העיטורים התבססו על צורות גאומטריות שנשזרו יחד באופן מבריק על מנת ליצור כוכב מרכזי בן 8 קדקודים. האיורים החיים היחידים הם אווזים וטווסים, הנחותים מספיק כדי לא להיקשר לאלים הרומים.
האלמנט המרכזי בבתי כנסת עכשוויים דומים הוא גלגל מזלות מרכזי עם 12 מזלות, שכל אחד מהם מייצר חודש עברי והאנשה מסורתית של ארבע העונות, אך עם תמונה של האל היווני הליוס הישוב בכרכרה במרכז. עם זאת, בבית הכנסת עין גדי אנו מוצאים ייצוג ייחודי ברשימה כתובה של המזלות, ב’שטיח’ מלבני הקבוע ברצפת המעבר. העיטור החריד הזה משקף סוג שונה של קהילה שדבקה במסורת בעוד שנראה כי האחרות נכנעו לאסתטיקה הרומית ה’מודרנית’ של העידן.
ה’שטיחים’ האחרים הוקדשו לרשימת אחרות: הצאצאים מאדם ועד ילדי נוח, רשימה של סימני ההורוסקופ ושל החודשים העבריים, כמו גם 3 אבות האומה, לצד כתבי הקדשה לתורמים ולרבנים המקומיים. אך רוב הטקסט הקיים הוא ‘כישוף’- אזהרה לכל חברי הקהילה- לעולם לא לגלות את סוד העיירה.
‘סוד’ זה, אנו חייבים להניח כי קשור לתעשיית שרף הבלסם היקר, הנקרא אפרסמון בעברית. אותו שם (באופן שגוי) ניתן לעץ האפרסמון כיום. השיטה והמרכיבים המדויקים לייצור הבלזם נותרו כחידה עד היום. בתקופה הרומית, סוד זה אפשר ליהודים כאן לשרוד בזמן ששאר המדינה הייתה שבויה תחת הלגיונות הרומיים במהלך המרד הגדול.
עצי הדקל
לצד בית הכנסת נמצאת בקתה מעניינת- בית התמר. בקתה זו עשויה אך ורק מחלקים שונים של עץ הדקל. מיכל רז, בתו של ד”ר אלי רז, מומחה מוביל לאזור עין גדי והגאולוג המוביל שחקר את תופעת חורי ים המלח, רותקה מתפארתם של עצי הדקל ולמדה מסורות עתיקות שונות לגבי התוצרים הרבים של העץ. היא הפכה למומחית בטכניקות שזירה מיוחדות בעזרתן ייצרו סלים מהמאה ה-1 לספירה. בבקתה היא מציגה את השימושים הרבים של העץ שנתן חיים, מקלט, ריהוט ומזון לתושבים הקדומים של עין גדי