ההיסטוריה המוקדמת של עין גדי
השם עין גדי מוזכר לראשונה בתנ”ך (יהושע 15, 61) ברשימת ששת ערי המדבר בתחום שבט יהודה. חפירות ובדיקות חשפו במערה סמוכה אוצר נחושת עשיר להפליא של מוטות פולחן. במתחם אתר הנופש- בית מקדש עם שאריות קורבנות שרופים מהעידן הכלקוליתי ועד האלף ה-4 לפני הספירה.
זרימת המים הנדיבה משכה מתנחלים ונוודים במשך אלפי שנים. השם עין גדי מוזכר פעמיים בתנ”ך: פעם בעניין דוד (טרם היותו מלך) שהסתתר מהמלך שאול ופעם נוספת בשיר השירים אשר לשלמה (1:14): “אשכול הכופר דודי לי, בכרמי עין גדי”. בדברי הימים נאמר לנו כי שמו הקודם היה ‘חצצן תמר’. התמר מתאר הן את עץ הדקל ואת תמריו.
מקורות אלה מתארים יישוב מקראי יציב בלב נווה המדבר. ההיסטוריון היהודי הרומאי, יוסף בן מתתיהו, תיאר את הכפר היהודי המשגשג במאות הראשונות לפני הספירה ולספירה, שהצלחתו נבעה מסוד הייצור של בושם האפרסמון. בית כנסת עתיק יומין ששירת את האוכלוסיה היהודית במהלך המאות ה-3 וה-6 התגלה במקרה בשנות ה-60 ונחשף בשנות ה-70 המוקדמות. בית הכנסת המשוחזר פתוח למבקרים, המוזמנים לשוטט על רצפת המוזאיקה המרשימה המתארת גלגל מזלות בסגנון רומי, יחד עם כתובות בעברית ובארמית, כמו גם עיטורי ציפורים.
נווה המדבר הסודי- חמי עין גדי
פירוש השם הוא “מעיין הילד” (‘הילד’ מתייחס לצאצא של עז או יעלה) המתייחס לעז ההרים המשוטטת לבדה על הצוקים התלולים של המדבר. עין גדי היה במקור שמו של מעיין צנוע במרכז נווה המדבר, נקודה פסטורלית זעירה שכעת נתנה את שמה לכל האזור סביבה. נווה המדבר כולל לא פחות משישה מעיינות (לפחות שלושה מעיינות יבשים יותר אשר זרמו בתקופות מוקדמות יותר) ושני נהרות גדולים ויציבים המפיקים זרימה מופלאה של מים מתוקים קרירים ומתאימים לשתייה ללב המדבר הקשה והיבש, המתאחדים עם אגן המים המלוח בעולם: ים המלח.
המישור בו זורמים שני הנהרות היה תמיד פורה מאוד לחקלאות. המתיישבים בזמנים שונים ידעו כיצד להשתמש במי המעיינות להשקיה ויצאו מרפסות על המדרונות התלולים. הנקודה הירוקה מהווה בית למגוון זוחלים, ציפורים ויונקים, שמספרם כיום זינק בעדרים הגדולים של שפני סלעים ויעלים המעטרים את הסלעים הצחיחים והציוריים.
מיקום וגבולות עין גדי
נווה המדבר עין גדי הינו רצועה באורך של כ-5 קילומטרים לאורך המדרונות התלולים של מדבר יהודה, המתפתל מטה ופוגש בחוף המערבי של ים המלח. המישור הנמוך ביותר נמצא בגובה של 300 מטרים מתחת לפני הים, בעוד שהמדרונות הגבוהים ביותר מתנשאים לגובה 100 מטרים מעל גובה פני הים. נחל דוד וערוגות
בית הספר שדה עין גדי (בית ספר שדה הראשון בישראל) נבנה ב-1960 במדרונות הצפוניים. מאז 1955, בקצה הדרומי של נווה המדבר עומד קיבוץ עין גדי. כל האזורים הציבוריים של הקיבוץ משמשים כגן בוטני עצום עם אלפי עצים מכל רחבי העולם. בשנים האחרונות הקיבוץ נשען בעיקר על חקלאות והשתמש במים הטבעיים של נווה המדבר. משנות ה-90, מקור הכנסתו העיקרי מגיע ממפעל מים מינרליים ידוע.
תיירות
בהיותו נווה המדבר הגדול והמרשים בישראל, שמורת עין גדי מהווה אטרקציה למאות אלפי מבקרים בשנה. מסלולים רבים עוברים דרך השמורה, חלקים נגישים לנכים. מטיילים מכל קבוצות הגילאים והכושר מוזמנים לגלות את הפינות החבויות של יופי השמורה. לאורך המסלולים, בריכות מיוחדות נועדו לטבילה וביניהן ניתן למצוא את מערה “דודים” החבויה מאחורי צמחייה שופעת תחת מעיין זורם, או המפל הנסתר המציע מקלחת קרירה ביום חם.
חי וצומח
שפע המים מביא לצמחיה משגשגת שיצרה את יסודות המערכת האקולוגית של נווה המדבר. הצמחים הדומיננטיים הם קני סוף ועצי אשל. האחרונים מתאימים במיוחד לאדמה עם ריכוז מלח גבוה. בבריכות ניתן למצוא צפרדעים וקרפדות ומידי פעם גם סרטנים ידידותיים, הממהרים להתחבא מהמבקרים.
שפיריות אדומות וכחולות זנב עפות בין קני הסוף לצד צרעות וציפורים, הכוללות את שחור הזנב הייחודית, סלעית לבנת כתר וטריסטרמית, ציפור שיר קטנה ושחורה האחראית ל’פס הקול’ של נווה המדבר.
בין היונקים ניתן לאתר קוצן מוזהב וכמובן, יעלים ושפני סלעים. הטורפים באזור הם צבועים, שועלים ונמר יחיד, השורד האחרון מקהילה קטנה שהייתה גאוות השמורה במשך שנים רבות, אך אל דאגה: הטורפים לא יוצאים בשעות היום. כל החיות יודעות שעד 17:00 (בקיץ) או 16:00 (בחורף) אחרון המבקרים חייב לעזוב והשמורה חופשיה לחזור לשגרתה הטבעית.
